אלגוריתמים דרמוסקופיים

אלגוריתם דרמוסקופי דו-שלבי: שלב 1 - זיהוי נגע מלנוציטי, שלב 2 - הערכת שפירות מול חשדנות. האלגוריתם המקובל ביותר בדרמוסקופיה.

שיטת ניקוד פשוטה ומאומתת להערכת נגעים מלנוציטיים. 3 קריטריונים ראשיים (2 נקודות כל אחד) ו-4 קריטריונים משניים (נקודה אחת כל אחד). ציון 3 ומעלה - מומלצת כריתה.

אלגוריתם דו-שלבי פשוט ויעיל: שלב 1 - בדיקה האם קיים "כאוס" (אסימטריה של תבנית/צבע). שלב 2 - אם קיים כאוס, חפש "רמזים" (clues) ספציפיים. רמז אחד מספיק להמלצה לכריתה.

הגישה ההפוכה (Inverse Approach) מציעה שבמקום לחפש סימנים לממאירות, יש לזהות תבניות שפירות מוכרות. אם הנגע אינו מתאים לאף תבנית שפירה ידועה - יש לבצע ביופסיה. העיקרון: כל מה שלא ניתן לזהות בוודאות כשפיר - חשוד.

הגישה ההפוכה המעודכנת עובדת בכיוון הפוך מאלגוריתמים רגילים: במקום לשאול אילו מבנים חשודים נוכחים, היא שואלת האם ניתן לזהות בביטחון תבנית שפירה ספציפית. אם אף תבנית שפירה לא מתאימה, הנגע דורש ביופסיה. גישה זו מפחיתה את הסיכון לפספוס מלנומה.

שיטת ניקוד משוקללת להערכת נגעים מלנוציטיים. הציון הכולל (TDS) מחושב לפי 4 פרמטרים: אסימטריה (×1.3), גבולות (×0.1), צבעים (×0.5) ומבנים דרמוסקופיים (×0.5). TDS מתחת ל-4.75 שפיר, 4.75 - 5.45 חשוד, מעל 5.45 חשוד מאוד למלנומה.

שיטת מנזיס מבוססת על מערכת של סימנים שליליים וחיוביים. לאבחנת מלנומה נדרש שני תנאים: (1) היעדר שני הסימנים השליליים (סימטריה נקודתית וצבע יחיד), ו-(2) נוכחות של לפחות סימן חיובי אחד מתוך 9. אם שני הסימנים השליליים קיימים - הנגע שפיר.