דרמטולוגיה פדיאטרית 2025: מהמנגיומה ועד לאקזמה - מדריך לרופא
סקירה מקיפה של דרמטולוגיה בגיל הילדות: המנגיומות אינפנטיליות ופרוטוקול פרופרנולול, אטופיק דרמטיטיס וטיפול מדורג כולל דופילומאב מגיל 6 חודשים, אקזנתמות ילדות, דרמטוזות ניאונטליות, גנודרמטוזות, זיהומים שכיחים ופריחות חיתול

התוויות לטיפול פעיל:

סיכון תפקודי: המנגיומה באזור העיניים (עלולה לגרום לעין עצלה, אמבליופיה), באף (חסימת נתיב אוויר), בשפתיים (הפרעה בהאכלה), או באוזניים (חסימת תעלת השמע).

כיב: מתבטא בכאב, דימום וזיהום. שכיח בהמנגיומות באזור החיתול, שפתיים וצוואר.

סיכון קוסמטי: המנגיומה גדולה בפנים, בולטת, או באזור שאינבולוציה משאירה עודף עור או שינוי במרקם העור.

תסמונת PHACE: המנגיומה מפושטת בפנים, מעל 5 סנטימטר.

המנגיומות כבדיות מפושטות: סיכון לאי-ספיקת לב בגלל shunting של דם.

מועד התחלת טיפול: מוקדם ככל האפשר, אידיאלי בגיל 1-3 חודשים, לפני שיא שלב הגדילה. כלומר, בתינוק עם המנגיומה באזור בסיכון, אין להמתין ולראות.

התחלה: 1 מיליגרם לקילוגרם ליום מחולק לשתיים, עם העלאה ל-2-3 מיליגרם לקילוגרם ליום תוך שבוע-שבועיים.

ניטור בהתחלה: דופק ולחץ דם כל שעה למשך שעתיים אחרי המנה הראשונה ואחרי כל העלאת מינון.

כללים חשובים למעשה: לתת עם ארוחה או מיד אחריה, כדי למנוע ירידת סוכר (היפוגליקמיה). לדלג על מנה אם התינוק לא אוכל. להפסיק בזמן מחלה חריפה שמלווה בירידה בצריכת מזון.

תופעות לוואי: האטת קצב הלב (ברדיקרדיה, בדרך כלל קלה), ירידת סוכר (זהו הסיכון העיקרי), הפרעות שינה, גפיים קרות, שלשולים.

הפסקה: בגיל 12-15 חודשים, עם הורדה הדרגתית תוך 2-4 שבועות. חזרה של ההמנגיומה (rebound) מתרחשת בכ-10-20% מהמקרים.

מתי לחשוד בתסמונת PHACE: כשהמנגיומה מפושטת (segmental, כלומר פרוסה על פני שטח גדול ולא נקודתית) בפנים, גדולה מ-5 סנטימטר, במיוחד אם באזור המצח.

בירור נדרש:

הדמיית מוח וצוואר (MRI/MRA): מחפשים מומים בפוסה האחורית (כגון מום דנדי-ווקר, Dandy-Walker) ואנומליות של כלי דם.

אקו לב: מחפשים היצרות של אבי העורקים (קוארקטציה) ומומים מבניים אחרים.

בדיקת עיניים: מחפשים אנומליות עיניים.

בדיקת עצם החזה: לעתים יש פיצול בעצם.

טיפול בפרופרנולול בתסמונת PHACE: יש להתחיל בזהירות ותחת ניטור קרדיולוגי, כי ירידת לחץ הדם שהתרופה גורמת עלולה להיות מסוכנת בנוכחות אנומליות של כלי דם מוחיים.

שלב 1 (מחלה קלה): לחות פעמיים ביום (200-300 גרם לשבוע, כלומר כמות משמעותית), אמבטיות קצרות ופושרות, הימנעות מגירויים.

שלב 2 (קלה-בינונית): סטרואידים טופיקליים לפי אזור. לפנים: הידרוקורטיזון 1%. לגוף: טריאמצינולון 0.1%. מעכבי קלצינוירין לאזורים רגישים: טקרולימוס 0.03% מגיל שנתיים, פימקרולימוס מגיל 3 חודשים.

שלב 3 (בינונית): עטיפות רטובות (wet wrap therapy) בהתלקחויות. קריזאבורול (Crisaborole, מעכב PDE4) מגיל 3 חודשים. רוקסוליטיניב משחה (Ruxolitinib, מעכב JAK) מגיל 12.

שלב 4 (חמורה): דופילומאב מגיל 6 חודשים. טרלוקינומאב (Tralokinumab) מגיל 12. מעכבי JAK דרך הפה (אופדציטיניב ואברוציטיניב) מגיל 12-18.

פוטותרפיה (אור אולטרה-סגול, NB-UVB): אפשרות מגיל 6-8 לילדים שמשתפים פעולה.

מינון לפי משקל:

5-15 קילוגרם: 200 מיליגרם כל 4 שבועות.

15-30 קילוגרם: 300 מיליגרם כל 4 שבועות.

30-60 קילוגרם: 200 מיליגרם כל שבועיים.

מעל 60 קילוגרם: 300 מיליגרם כל שבועיים (כמו מבוגרים).

תגובה: שיפור משמעותי במדד EASI (מדד חומרת אקזמה) תוך 4-8 שבועות. תגובה מלאה תוך 16 שבועות.

תופעות לוואי בילדים: תגובות באזור ההזרקה (שכיח, אבל קל), דלקת עיניים (קונגונקטיביטיס, פחות שכיח מאשר במבוגרים, 5-10%), זיהומי הרפס.

מעקב: אין צורך בבדיקות מעבדה שגרתיות. מעקב קליני כל 3-4 חודשים.

יתרון מרכזי שחשוב להסביר להורים: דופילומאב אינו מדכא את מערכת החיסון באופן כללי, ולכן אפשר לחסן את הילד כרגיל.

מלכודת 1: פחד מסטרואידים (steroid phobia). הורים רבים מפחדים משימוש בסטרואידים טופיקליים ומפסיקים מוקדם מדי. חשוב לחנך: הידרוקורטיזון 1% בפנים וטריאמצינולון 0.1% בגוף הם בטוחים לשימוש יומי בהתלקחויות, עם הפסקה הדרגתית כשהדלקת נרגעת.

מלכודת 2: זיהום משני שלא מזוהה. כשדלקת עור אטופית לא מגיבה לטיפול, צריך לחשוד בזיהום חיידקי (אימפטיגיניזציה, כלומר זיהום סטפילוקוקלי על גבי האקזמה), אקזמה הרפטיקום (שלפוחיות מקובצות עם כאב וחום, מצב חירום), או מולוסקום מפושט על רקע אקזמה.

מלכודת 3: אבחנה מבדלת לא נכונה. פסוריאזיס (קשקשת כסופה, אזורים מרכזיים), דרמטיטיס ממגע (התפלגות לפי אזור המגע), גרדת (scabies, בילדים עם גרד עז ופריחה בכפות), היסטיוציטוזיס של תאי לנגרהנס (תינוק עם דרמטיטיס סבוראית שלא מגיבה לטיפול).

מלכודת 4: הזנחת לחות. הלחות היא הבסיס של הכל. ללא לחות אינטנסיבית, אף טיפול אחר לא יעבוד כמו שצריך.

חצבת (Measles):

גורם: נגיף פארמיקסווירוס (Paramyxovirus). מדבקת מאוד, עם מדד הדבקה (R0) של 12-18, כלומר כל חולה מדביק 12-18 אנשים לא מחוסנים.

מהלך: מתחיל בחום, שיעול, נזלת ודלקת עיניים. כתמי קופליק (Koplik spots, נקודות לבנות על רירית הלחי) מופיעים 2-3 ימים לפני הפריחה והם סימן מבחין. הפריחה מתחילה בפנים ויורדת כלפי מטה (craniocaudal), עם התמזגות של הכתמים.

סיבוכים: דלקת ריאות, דלקת מוח (אנצפליטיס), ודלקת מוח מתקדמת שנים אחר כך (SSPE, קיצור של Subacute Sclerosing Panencephalitis).

אדמת (Rubella):

גורם: רוביוירוס (Rubivirus).

מהלך: פריחה עדינה וורודה שמתחילה בפנים ומתפשטת מהר. הסימן המבחין: בלוטות לימפה נפוחות בעורף ומאחורי האוזניים. בנערות יכולים להופיע כאבי מפרקים.

הסיכון העיקרי: רוביולה מולדת כשהאם נדבקת בהריון, עם מומי לב, חירשות וקטרקט.

רוזאולה (Exanthem Subitum, נגרמת על ידי HHV-6):

גיל אופייני: 6 חודשים עד 3 שנים (שיא בגיל 9-12 חודשים).

מהלך: חום גבוה (39-40.5 מעלות) למשך 3-5 ימים, כשהילד נראה טוב יחסית למרות החום הגבוה. הרגע שהחום יורד, מופיעה פריחה ורודה ועדינה בגו ובצוואר שנעלמת תוך יום-יומיים.

סיבוך שחשוב להזכיר להורים: פרכוסי חום ב-10-15% מהמקרים.

אריתמה אינפקטיוזום (המחלה החמישית, Parvovirus B19):

גיל אופייני: 5-15 שנים.

מהלך בשלושה שלבים: שלב 1, לחיים אדומות בולטות (slapped cheek), נמשך 2-4 ימים. שלב 2, פריחה דמוית תחרה (reticular) בגפיים, נמשכת ימים עד שבועות. שלב 3, חזרת הפריחה עם חום, שמש או מאמץ.

סיכונים שחשוב לזכור: משבר אפלסטי בחולים עם אנמיה המוליטית (כמו אנמיה חרמשית), והידרופס עוברי (hydrops fetalis) כשאישה בהריון נדבקת.

מחלת יד-רגל-פה קלאסית (נגרמת על ידי קוקסקי A16, Coxsackievirus A16):

גיל: מתחת ל-5 שנים. הפריחה: שלפוחיות על רקע אדום בכפות ידיים, כפות רגליים, ופצעונים כואבים ברירית הפה. חולפת תוך 7-10 ימים.

הצורה האטיפית (נגרמת על ידי קוקסקי A6, Coxsackievirus A6):

פריחה מפושטת הרבה יותר: גם בפנים, בגו, בגפיים ובאזור החיתול. שלפוחיות גדולות יותר. עלולה להיראות כמו אקזמה הרפטיקום ולבלבל.

סיבוך ייחודי שחשוב להזהיר את ההורים: נשירת ציפורניים (אונגומדזיס, onychomadesis) שמופיעה 4-8 שבועות אחרי המחלה. זה מפחיד אבל שפיר לחלוטין, והציפורניים צומחות מחדש. גם שקעים רוחביים בציפורניים (קווי בו, Beau lines) שכיחים.

טיפול: תומך בלבד. משככי כאבים, הרבה נוזלים. הקפדה על שתייה חשובה במיוחד בילדים קטנים עם פצעונים כואבים בפה.

אריתמה טוקסיקום (ETN):

מופיעה 24-72 שעות מלידה. כתמים אדומים, פפולות ופוסטולות על רקע אדום. משנות מיקום מיום ליום. לא מופיעות בכפות ידיים ורגליים. אם עושים משטח מפוסטולה רואים אאוזינופילים, מה שמרגיע שזה לא זיהום. נעלמת מעצמה תוך 5-14 ימים.

מיליריה קריסטלינה:

שלפוחיות שקופות זעירות (1-2 מילימטר) ללא דלקת. נגרמת מחסימת צינור הזיעה ברמה שטחית. שכיחה בילודים שעטופים חם מדי. חולפת עם הורדת חום הסביבה.

מיליריה רוברה:

פפולות אדומות קטנות באזורי קפלים (צוואר, בתי שחי). כאן החסימה עמוקה יותר, עם דלקת מקומית. טיפול: להוריד את חום הסביבה ולהלביש בגדים רפויים.

אקנה ניאונטלית (neonatal cephalic pustulosis):

פפולות ופוסטולות קטנות על הפנים, ללא קומדונים (נקודות שחורות). מופיעה בגיל 2-4 שבועות. קשורה לפטרייה מלססיה, לא להורמונים כפי שחשבו בעבר. טיפול: ניקוי עדין, ולעתים משחת קטוקונאזול.

שלפוחיות וארוזיות: הרפס ניאונטלי (HSV, מצב דחוף שדורש אצקלוביר תוך-ורידי). אפידרמוליזיס בולוזה (EB, שבריריות עור מלידה). אימפטיגו בולוזי (זיהום סטפילוקוקלי, מלווה חום). תסמונת העור הרותח הסטפילוקוקלית (SSSS, קיצור של Staphylococcal Scalded Skin Syndrome, עם אדמומיות כואבת וסימן ניקולסקי חיובי).

פורפורה (כתמי דם בעור): זיהומי TORCH (טוקסופלזמה, אדמת, CMV, הרפס). טרומבוציטופניה מתסמונת קסבך-מריט (Kasabach-Merritt). קרישה תוך-כלית מפושטת (DIC, קיצור של Disseminated Intravascular Coagulation). לופוס ניאונטלי (עם חסם לב מולד).

קולודיון בייבי: ממברנה צהבהבה-שקופה שמכסה את הילוד כולו. מעידה על צורות חמורות של איכטיוזיס. דורשת טיפול תומך אינטנסיבי: לחות, שמירה על חום גוף, ומניעת זיהום.

תינוק אוכמניות (blueberry muffin baby): פפולות ונודולות בגוונים כחלחלים-אדמדמים. הגורמים: זיהומי TORCH, לויקמיה מולדת, נוירובלסטומה, או יצירת דם מחוץ למח העצם.

כתמי קפה-בחלב (Cafe-au-lait spots):

כתמים חומים אחידים, שטוחים, בעלי גבולות חלקים. 1-3 כתמים אצל ילד בודד זה ממצא שכיח ושפיר. אבל 6 כתמים ומעלה (מעל 5 מילימטר בילדים, מעל 15 מילימטר אחרי גיל ההתבגרות) הם קריטריון לנוירופיברומטוזיס סוג 1 (NF1), ודורשים בירור.

כתם מונגולי (דרמל מלנוציטוזיס, Dermal melanocytosis):

כתמים כחלחלים-אפורים באזור הגב התחתון והישבן. שכיחים מאוד בעור כהה (80-100% בתינוקות אסיאתיים). נעלמים בדרך כלל עד גיל 5-6. חשוב לתעד, כי לעתים מבולבלים עם חבורות ועלולים לגרום לחשד שווא של התעללות.

שומות מולדות (Congenital melanocytic nevi):

נוכחות מלידה. מסווגות לפי גודל: קטנות (מתחת ל-1.5 סנטימטר), בינוניות (1.5-20), גדולות (20-40), ענקיות (מעל 40). הסיכון למלנומה: גדולות וענקיות נושאות סיכון של 2-5% לאורך חיים. שומות ענקיות דורשות הדמיית MRI מוח כדי להעריך מלנוציטוזיס נוירו-קוטנית.

איכטיוזיס ולגריס (Ichthyosis vulgaris):

תורשה אוטוזומלית דומיננטית, מוטציה בגן פילגרין (FLG). שכיחות: 1 מכל 250 אנשים. מופיעה בגיל 3-12 חודשים. קשקשת דקה ולבנה בגפיים, אבל לא בקפלים. קרטוזיס פילרית (עור מחוספס כמו "עור תרנגולת") שכיחה. מחצית מהחולים סובלים גם מדלקת עור אטופית.

איכטיוזיס X-linked:

בבנים בלבד. נגרמת מחסר באנזים steroid sulfatase. קשקשת כהה וגדולה יותר, כולל בקפלים ובצוואר. עיבוי קרנית בעיניים. סיבוך מיילדותי חשוב: חוסר התקדמות בלידה, כי חסר האסטרוגנים בשליה מעכב את הצירים.

איכטיוזיס למלרית (Lamellar) ואריתרודרמה מולדת (CIE):

אוטוזומליות רצסיביות, חמורות. נולדים כ"תינוק קולודיון" עטוף בממברנה. קשקשת גדולה ועבה (למלרית) או אדמומיות עם קשקשת דקה (CIE).

טיפול: לחות (שמנים, פטרולטום), תכשירים שמפרקים קרטין (אוריאה 10-20%, חומצה לקטית, חומצה סליצילית בזהירות בילדים בגלל ספיגה מערכתית), רטינואידים מערכתיים (אציטרטין, Acitretin) במקרים חמורים בלבד.

EB סימפלקס (EBS):

פיצול בתוך שכבת האפידרמיס (מוטציה בקרטינים K5/K14). הסוג הקל ביותר. שלפוחיות בעיקר בכפות, מחמירות בחום ובמאמץ. נוטה להשתפר עם הגיל.

EB ג'נקשנלית (JEB):

פיצול בצומת שבין אפידרמיס לדרמיס (מוטציה בלמינין-332 או קולגן XVII). הצורה החמורה (Herlitz): שלפוחיות מפושטות, שיניים לא תקינות, מעורבות ריריות, ותמותה גבוהה.

EB דיסטרופית (DEB):

פיצול מתחת לצומת (מוטציה בקולגן VII). הצורה הרצסיבית חמורה: שלפוחיות מפושטות, צלקות נרחבות, היצרות של הוושט, הידבקות אצבעות (pseudosyndactyly), וסיכון גבוה לסרטן תאי קשקש (SCC, קיצור של Squamous Cell Carcinoma) באזורי צלקת.

תסמונת קינדלר (Kindler): מעורבות במספר רמות. רגישות לשמש.

טיפול: מניעת חבלה (חיתולים רכים, בגדים חלקים), חבישות לא דבקות (מפילקס, Mepilex), ניהול כאב, תזונה (אנמיה וחסר ברזל שכיחים), ומעקב צמוד לגילוי סרטן עור ב-EB דיסטרופית רצסיבית.

קריטריוני אבחון (צריך 2 ומעלה):

6 כתמי קפה-בחלב ומעלה (מעל 5 מילימטר לפני גיל ההתבגרות, מעל 15 מילימטר אחרי).

2 נוירופיברומות ומעלה או נוירופיברומה פלקסיפורמית אחת.

נמשים בבתי שחי או במפשעות (סימן קרו, Crowe sign).

גליומה של עצב הראייה (אופטיק גליומה).

2 נודולות ליש (Lisch nodules) ומעלה באיריס של העין.

מומים עצמיים אופייניים.

קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם NF1.

מוטציה פתוגנית בגן NF1.

סדר הופעה לפי גיל, חשוב למעקב: כתמי קפה-בחלב מופיעים כבר בלידה-גיל שנתיים, נמשים בגיל 3-5, נודולות ליש בגיל 5-10, ונוירופיברומות מתחילות להופיע בגיל ההתבגרות ואילך.

מעקב נדרש: בדיקת עיניים שנתית עד גיל 8 (לגילוי אופטיק גליומה). מעקב לחץ דם (פיאוכרומוציטומה, היצרות אבי העורקים). הערכה נוירולוגית.

טיפול חדש: סלומטיניב (Selumetinib, מעכב MEK) לנוירופיברומות פלקסיפורמיות שגורמות לתסמינים ולא ניתנות לניתוח.

מולוסקום קונטגיוזום:

גורם: פוקסוירוס (Poxvirus). פפולות עם שקע מרכזי אופייני. גיל: 1-10 שנים.

מתי לא לטפל: ילד בריא, מעט נגעים, לא באזור גניטלי.

מתי כן לטפל: נגעים מפושטים, באזורי חיכוך, כשיש בעיה חברתית (בריכה), או כשדלקת עור אטופית מחמירה בגללם.

טיפולים: גרידה (curettage, מהירה אבל כואבת), קנתרידין (Cantharidin, ללא כאב מיידי), חנקן נוזלי, או אימיקוימוד (Imiquimod, שימוש חורג מאישור).

בילדים עם דלקת עור אטופית: המולוסקום עלול להיות מפושט, עם דלקת מסביב לנגעים (MOLLUSCA). טיפול באטופיק דרמטיטיס עוזר גם למולוסקום.

יבלות (Verrucae):

65% נעלמות ספונטנית תוך שנתיים. טיפולים כשנדרש: חומצה סליצילית (הראיות הטובות ביותר), חנקן נוזלי, הדבקת דבק תעשייתי (duct tape, ראיות חלשות), בלאומיצין תוך-נגעי (Bleomycin, ליבלות עמידות), או אימונותרפיה (קנדידין, DPCP).

גורמים: מיקרוספורום קניס (Microsporum canis, שכיח בישראל, זוהר תחת מנורת Wood) וטריכופיטון טונסורנס (Trichophyton tonsurans, שכיח בארצות הברית, לא זוהר).

קליניקה: כתם קירחות עם קשקשת, שערות שבורות. בטריכופיטון רואים נקודות שחורות (black dots) של גדמי שערות. קריון (Kerion): גוש בצקתי כואב עם מוגלה. חשוב לזכור שזו תגובה דלקתית חריפה של הגוף לפטרייה, לא אבצס. לא לנקז.

אבחון: בדיקת KOH ממשטח שער, תרבית פטריות, דרמוסקופיה (שערות בצורת פסיק או חולצן).

טיפול:

מיקרוספורום: גריזאופולבין (Griseofulvin) 20-25 מיליגרם לקילוגרם ליום, 8-12 שבועות. זהו הטיפול הראשון. טרבינפין (Terbinafine) פחות יעיל לסוג הזה.

טריכופיטון: טרבינפין 3-6 מיליגרם לקילוגרם ליום, 4 שבועות. או גריזאופולבין.

קריון: נוגד פטריות מערכתי בתוספת סטרואידים מערכתיים קצרים (פרדניזון 1 מיליגרם לקילוגרם, שבוע-שבועיים) כדי למנוע צלקת וקירחות קבועה.

שמפו קטוקונאזול 2%: משלים ומפחית הדבקה, אבל לא מחליף טיפול מערכתי.

אימפטיגו:

סוג לא בולוזי (70% מהמקרים): פוסטולות שהופכות לקרום בצבע דבש. גורם: סטפילוקוקוס אוראוס (S. aureus) או סטרפטוקוק קבוצה A.

סוג בולוזי: שלפוחיות רפויות, נגרם על ידי טוקסין אקספוליאטיבי של סטפילוקוקוס. שכיח יותר בתינוקות.

טיפול: במחלה מוגבלת, מופירוצין 2% טופיקלי (Mupirocin) למשך 5 ימים. במחלה מפושטת או חמורה: צפלקסין (Cephalexin) דרך הפה, או קלינדמיצין (Clindamycin) אם יש חשד לסטפילוקוק עמיד למתיצילין (MRSA).

תסמונת העור הרותח הסטפילוקוקלית (SSSS):

מצב חירום. סטפילוקוקוס מייצר טוקסין שגורם לפיצול באפידרמיס. בעיקר בתינוקות וילדים צעירים. מתבטא באדמומיות כואבת מפושטת, סימן ניקולסקי חיובי (העור מתקלף במגע עדין), והתקלפות העור בגיליונות. חשוב: אין מעורבות ריריות (בניגוד ל-TEN). טיפול: אנטיביוטיקה תוך-ורידית (נפצילין/אוקסצילין, עם ונקומיצין אם יש חשד ל-MRSA), נוזלים, שיכוך כאב וחבישות.

דרמטיטיס מגרה (IDD):

אריתמה באזורים הבולטים (convexities), מדלגת על הקפלים. נגרמת מלחות ממושכת, חיכוך ו-pH גבוה.

קנדידה:

אריתמה דווקא באזור הקפלים (מפשעות), עם פפולות לווייניות בפריפריה (satellite papules). לעתים ניתן לאשר בבדיקת KOH. טיפול: ניסטטין (Nystatin) או קלוטרימאזול (Clotrimazole).

דרמטיטיס סבוראית:

אריתמה שומנית בקפלים, עם קשקשת צהבהבה. לעתים מערבת גם קרקפת ("כיפת עריסה"), מאחורי אוזניים ובתי שחי.

פסוריאזיס:

כתמים אדומים חדים, במיוחד בקפלים. מראה מבריק (glazed appearance). לעתים עם סיפור משפחתי ופסוריאזיס בקרקפת.

היסטיוציטוזיס של תאי לנגרהנס (Langerhans Cell Histiocytosis, בקיצור LCH):

נראה כמו דרמטיטיס סבוראית שלא מגיבה. פפולות עם ארוזיות ופטכיות. מחלה מערכתית שדורשת בירור מלא.

אקרודרמטיטיס אנטרופתיקה (Acrodermatitis enteropathica):

חסר אבץ, שכיח בתינוקות שעוברים ממעי. פריחה באזור החיתול, סביב הפה, ובקצוות הגפיים. מלווה בשלשולים ונשירת שיער.

שלב 1 (בסיסי, לכל סוג של פריחת חיתול):

החלפות חיתול תכופות (כל 2-3 שעות). ניקוי עדין עם מים ומגבון רך. מריחת שכבה עבה של חומר מגן: משחת תחמוצת אבץ 20-40% או פטרולטום. חשיפת אזור החיתול לאוויר (tummy time ללא חיתול).

שלב 2 (כשחושדים בקנדידה):

משחת ניסטטין או קלוטרימאזול 1%, 2-3 פעמים ביום, 7-14 ימים. הסימנים שמכוונים: מעורבות קפלים, פפולות לווייניות.

שלב 3 (כשיש דלקת משמעותית):

הידרוקורטיזון 1% משחה, פעמיים ביום, עד שבוע. חשוב: לא להשתמש בסטרואיד חזק באזור החיתול.

מניעה: החלפות תכופות, להימנע ממגבונים עם ריח, ולמרוח חומר מגן לפני כל החלפה.

אם לא מגיב תוך שבועיים: לשקול ביופסיה (היסטיוציטוזיס, פסוריאזיס). לבדוק רמת אבץ בדם (אקרודרמטיטיס אנטרופתיקה).

דרמטיטיס חיתול ארוזיבית של ז'קה (Jacquet Erosive Diaper Dermatitis):

פריחת חיתול חמורה עם ארוזיות, כיבים ונודולות. קשורה לחשיפה ממושכת ללחות ולשתן. שכיחה בילדים עם שלשולים כרוניים או חיתולים רטובים לאורך זמן. טיפול: חומר מגן אינטנסיבי (משחת תחמוצת אבץ עבה), חשיפה מרבית לאוויר, ומשחת סוקרלפט (Sucralfate).

גרנולומה גלוטאלית של התינוק (Granuloma Gluteale Infantum):

נודולות אדמדמות-סגולות באזור החיתול. קשורות לשימוש בסטרואידים חזקים מסוג פלואורי, לקנדידה, או לדרמטיטיס מגרה כרונית. נעלמות עם הפסקת הסטרואיד.

דרמטיטיס סטרפטוקוקלית פריאנלית (Perianal Streptococcal Dermatitis):

אדמומיות בהירה בולטת, חדת גבולות, סביב פי הטבעת. כאב בעת יציאות ודם על הנייר. נגרמת על ידי סטרפטוקוק קבוצה A. טיפול: פניצילין או אמוקסיצילין דרך הפה, 10 ימים.

מתי להפנות לדרמטולוג: פריחה שלא מגיבה לשבועיים של טיפול בסיסי, ארוזיות, פטכיות, או מעורבות מערכתית.